: ספר סימן ב

הקודם הבא

דיני לבישת הבגדים אי הוי מדינא או רק מילי דחסידותא

ראשון בשבת ד` תמוז התשל"א בנ"י יצו"א.

מע"כ ידידי היקר וו"ח נו"נ וכו` כש"ת מוה"ר אברהם יצחק האפמאן הי"ו אלקי אברהם בעזרו בארצינו הקדושה.

אחדשה"ט,

בדבר שאלתו בהא דמבואר בש"ע א"ח סי` ב` לענין לבישת המלבושים אי דינא הוא או רק מדרך מוסר כעין הא דקדושים תהיו הנה בגמ` שבת קי"ח אמר ר` יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי ופרש"י דכשפושט חלוקו פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה עצמו תחילה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו ע"ש ולפום ריהטא נראה דדבר זה הוא ענין של חסידות לרבי יוסי ודכוותיה שמשתבח ביה דאל"כ מאי רבותיה דר"י כיון דעל כל אדם דינא הכי אמנם הטור והש"ע שפסקו כר"י הנ"ל בסי` ב` גם בסי` רל"ט בא"ח פסקו כן בפשיטות ולא כתבו דממדת חסידות הוא משמע דס"ל דינא הכי ועיין פרישה א"ח סי` ב` וברבינו יונה בס` היראה כתב ג"כ בסתם אל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב כמו שהי` מתפאר ר` יוסי ז"ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ע"ש מבואר דס"ל דלכל אדם נאמרה.

וצ"ל דרבותיה דר"י דכל כך נזהר בה דמעולם לא עבר עליה שהוא זהירות יתירה ורוב העולם אף דדינא הכי מ"מ לא נזהרים בה לעולם ור"י התפאר עצמו שמעולם לא עבר עליה וכעין הא דקמחית יומא מ"ז שאמרה מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי אף דכל הנשים נזהרות מ"מ שאר הנשים לא דקדקו כל כך ולפעמים נתגלו והיא זהירות יתרה היתה בה בזה. ובמש"כ יש לדחות ראית מהרש"ל בתשובה שרצה לומר דכסוי הראש אינו מדינא מדאמר רב הונא בריה דר` יהושע תיתי לי דלא מסגינא ד` אמות בגילוי הראש וכתב דאי דינא הכי מאי רבותיה ולהנ"ל י"ל דאף דדינא הכי רב הונא הי` משבח עצמו שנזהר בה כל כך שמעולם לא עבר עליה וראי` לדבר מהא דאמר רב נחמן שם תיתי לי דקיימת ג` סעודות בשבת והוא ודאי חיוב גמור לקיים מעיקר דינא ואפ"ה אמר רב נחמן תיתי לי וע"כ דר"נ הי` נזהר בה יותר מהצריך ולא רצה למצוא לעצמו שום עילה לפטור עצמו ממצוה זו או יאמר שרוב העולם היו מזלזלין במצוה זו עיין תוס` בכורות דף ב` ע"א ד"ה שם ובט"ז א"ח ובח` הארכתי בעזה"י וכעין זה אמרו אבא במה זהיר טפי ולפ"ז שפיר י"ל דר"י הי` נזהר בה יותר מכ"ע ולכן התפאר בעצמו מימי לא ראו קורות ביתי מ"מ הלכה הוא דכל העולם צריכין ליזהר בה.

וראיתי במחצה"ש א"ח סי` ב` שכתב אע"ג דבזה"ז בעונ"ה אין לנו דין ת"ח מ"מ במילי דצניעותא ראוי לכ"א להתנהג במדת ת"ח דהא דין זה מבואר בש"ע פה לא ילבש חלוקו מיושב הוא מה שהתפאר ר"י פ` כ"כ כמבואר בטור ואפ"ה כתבו שיש לנו לנהוג כן וכן מ"ש בסעיף ג` ידקדק וכו` שלא יהפוך וכו` ע"ש משמע דס"ל דאינו דין אלא ממילי דצניעותא וחסידותא שראוי לנהוג כן ובאמת כי לשון הטוש"ע לא משמע הכי דאל"כ היל"ל ראוי לכל האדם להזהר גם קשה מדרב נחמן וגם מכסוי ראש להפוסקים דס"ל דאסור מדינא ולא כרש"ל ולפמ"ש אתי שפיר הכל בס"ד.

ומיהו מה שנוגע לדידן נראה ודאי דכבר הוא חיוב גמור לנהוג כן מאחר שמבואר בש"ס ופוסקים והביאו להלכה לרבותינו בעלי הש"ע בסתם ולא חלקו בין גברא לגברי ועיין ש"ע א"ח סי` ל"ד לענין הנחת תפילין דר"ת כתבו ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם וכן בכמה מקומות היכא שפסקו ממדת חסידות כתבו י"א או יש נוהגין וכיוצא בזה וכיון דכתבו כאן סתם לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה משמע דבכל אופן הוא ואינו רק ממדת חסידות איברא דמה שכתב בס"ג ידקדק בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ אפשר דזה כבר אינו מעיקר דינא ולכן כתב ידקדק למי שהוא מדקדק וכן ראוי להיות מדקדק ואם מי שהוא אינו מדקדק בזה אינו עובר אדינא ובזה יהי` מיושב קושית המחה"ש דאין לנו דין ת"ח בזה"ז והבן. ועיין מג"א סי` תר"צ ולכן כיון דהש"ע פסק לדינא הכי והכי תפוס עלמא א"כ דינא הכי לכ"ע ועיין מ"ב אות א` שכתב וכן כשרוחץ בנהר הדין כן משמע דס"ל דדין גמור הוא והעושה היפוך הרי זה בכלל פריצות וכמ"ש שם להדיא ובאמת כי הוסיף אפילו אנפילאות זאקען בלע"ז יראה ללבשם או לפשטם ג"כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסין לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף אפילו בקיץ וכן כל כיוצא בזה אם לא שא"א בענין אחר ולא ראיתי נזהרין בזה אבל הנ"ל ודאי דינא הוא וכנ"ל.

בלב ונפש.

מנשה הקטן